בבית המשפט העליון
רע"א 6171/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
חייט אלה
נ ג ד
המשיבים:
1. גוטליב יהושע
2. בנק ירושלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 9.7.08 בבש"א 13139/08 (ה"פ 626/08) שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' ישעיה
בשם המבקשת:
עו"ד רן שליש
בשם המשיב 1:
עו"ד עטרה שינברגר
בשם המשיב 2:
עו"ד אמיר סטמרי
החלטה
1. בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) מיום 9.7.08. בהחלטה זו נדחתה בקשתה של המבקשת לעיכוב הליכי הפינוי שלה מהדירה בה היא מתגוררת בבני ברק (להלן - הדירה) עד להכרעה בתובענה שהגישה.
2. המבקשת הינה אישה שגילה כיום למעלה מ-85 שנים. ביום 15.9.97 חתמו המבקשת ובעלה על ייפוי כוח כללי לטובת בתם (להלן - הבת). פחות מחודשיים לאחר מכן, ביום 10.11.97, חתמה הבת, מכוחו של ייפוי הכוח, על חוזה למכירת הדירה של בני הזוג למשיב 1 (להלן - המשיב). לצורך מימון התשלומים על פי חוזה זה העמיד המשיב 2 (להלן - הבנק) לרשותו של המשיב הלוואה. במסגרת זו חתמה הבת על כתב התחייבות לרישום משכנתה על הדירה לזכותו של הבנק. בעקבות זאת, בשנת 2001 הועברה הבעלות בדירה על שמו של המשיב ונרשמה עליה משכנתה לזכותו של הבנק. ככל הנראה, לא התמיד המשיב בהחזר תשלומי ההלוואה לבנק ומשכך פתח האחרון בהליכי הוצאה לפועל לשם מכירתה של הדירה. מועד פינוי הדירה נקבע ליום 17.6.08. בין המבקשת לבין הבנק נוהל משא ומתן עד אותו מועד באשר לתנאי הפינוי, אך הוא לא הבשיל לכדי הסכם. עם הגיעו של יום הפינוי, הגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב ביצועו של הפינוי. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה עוד באותו היום והורה על עיכוב ביצוע הליכי הפינוי למשך 30 ימים, אך היתנה זאת בהפקדת סכום של 20,000 ש"ח במזומן. לאחר מתן הצו ובו ביום - 17.6.08 - אף חתמו המבקשת והבנק על הסכם פינוי. על פי הסכם זה, יבוצע הפינוי ביום 17.6.08 באופן פורמלי בלבד, במובן זה שמנעול דלת הכניסה יוחלף ותינתן למבקשת האפשרות להתגורר בדירה עד יום 6.7.08. עוד נקבע בהסכם הפינוי, כי המבקשת תפנה את הדירה ביום 6.7.08 ללא צורך בקבלת הודעת פינוי ביום זה. בהסכם הפינוי אף צוין, כי לאחר מכירת הדירה תקבל המבקשת סכום של 65,000 דולרים מכספי המכירה, אך זאת בכפוף לכיסוי כל החובות לבנק ולקבלת אישור ראש ההוצאה לפועל. ארבעה ימים לפני מועד הפינוי המוסכם, ביום 2.7.08, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הבעלות בדירה שייכת למבקשת ודין המשכנתה הרשומה לזכותו של הבנק להימחק. במסגרת התובענה אף הוגשה בקשה לעיכוב הליכי הפינוי, שנקבע ליום 6.7.08. בקשתה של המבקשת נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 9.7.08. בהחלטה נקבע, כי סיכויי התביעה הינם קלושים ביותר וכי אין מקום להיעתר לבקשה אף לאור קיומו של הסכם הפינוי. מכאן, בקשת רשות הערעור שלפנינו.
3. לטענת המבקשת, הועברה הדירה הועברה למשיב על ידי הבת באופן החורג בבירור מההרשאה שניתנה לה בייפוי הכוח. על פי הנטען, על פעולותיה אלה של הבת נודע למבקשת אך כאשר נקשו על דלת הדירה פקידי ההוצאה לפועל. עוד נטען, כי חוזה המכר הופר על ידי המשיב, שכן לא הועברה למבקשת מלוא התמורה המוסכמת בגין הדירה. בהקשר זה אף מפנה המבקשת להליך בוררות במסגרת דין תורה, אשר נוהל בין המשיב לחתנה. על פי הנטען, בסיומו של הליך זה נפסק, כי מכר הדירה "יתבטל למפרע" אם לא תועבר יתרת התמורה למבקשת. משלא הועברה תמורה זו, הרי שחוזה המכר בטל, כך נטען. טענה נוספת של המבקשת מופנית כלפי הבנק. לטענת המבקשת, נהג הבנק בחוסר תום לב וברשלנות, שכן על אף ידיעתו כי חוזה המכר נחתם מכוח ייפוי כוח כללי, הוא לא בדק עם המבקשת האם נתנה אישורה למכירת הדירה ולרישום המשכנתה. לאור האמור נטען, כי אין לחוזה המכר עם המשיב תוקף, וכי כפועל יוצא מכך ועקב התנהלותו של הבנק אין אף תוקף למשכנתה הרשומה לזכותו. בעניין הסכם הפינוי שנערך עם המבקשת נטען, כי הוא נכרת תחת עושק, שכן חתימתו נעשתה בעת שאנשי ההוצאה לפועל היו בדירתה של המבקשת ואיימו עליה בפינוי. בהקשר זה צוין, כי על פי תנאי הסכם הפינוי, לא תקבל המבקשת כל תמורה ממכירת הדירה, שכן אין כל סיכוי כי ראש ההוצאה לפועל יאשר תשלום עודפי כספים למבקשת, בשל מצב רישום הזכויות בדירה. לבסוף נטען, כי אי היענות לבקשת עיכוב הביצוע תסב למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן הדבר יביא למכירת הדירה ולפינויה ללא סידור חלוף. לעומת זאת, קבלת הבקשה לא תגרום לבנק כל נזק, שכן סכום החוב כלפיו נמוך מערכה של הדירה ומשכך אף אם יעוכבו הליכי הפינוי, יוכל הבנק להיפרע את מלוא חובו אם תידחה תביעתה של המבקשת.
4. דין הבקשה להידחות. ביום 17.6.08 חתמו המבקשת והבנק על הסכם הפינוי. במהלך עריכתו של הסכם זה הייתה מיוצגת המבקשת על ידי עורך דין. יוער, כי עורך דין זה אינו זה שמייצג אותה בהליך הנוכחי. בהסכם הפינוי התחייבה המבקשת לפנות את הדירה עד ליום 6.7.08. ואולם, לאחר החתימה על הסכם הפינוי, הגישה המשיבה, כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין אחר, תביעה לבית המשפט המחוזי במסגרתה נתבקש עיכוב ביצוע של הפינוי עליו הוסכם בהסכם. ברם, החלפתו של עורך הדין המייצג את ה?%
